על שריקה
שָׁרִיקָה (שרה) מולכו, ילידת ירושלים, סיימה תואר-שלישי בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה העברית בנושאי החדשנות והפצת-החידושים (ב-1974). מאז 1959 לימדה סוציולוגיה, כולל חדשנות וסוציולוגיה-כפרית, באוניברסיטאות של ירושלים ות"א, לרבות בפקולטה לחקלאות ברחובות; וזאת בעקבות עבודתה ביישום התמחותה במחלקה להתישבות בסוכנות היהודית ובמשרד ... עוד >>
קטגוריות: המלצת הצוות, בחינם, היסטוריה וביוגרפיות
כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא
לחץ/י להורדת הספר בחינם כקובץ PDF
לחץ/י להורדת הספר בחינם עבור אייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב
לחץ/י להורדת הספר בחינם עבור מכשירי קינדל
האדם הוא תבנית נוף מולדתו: הזיכרונות, הרשמים וההגיגים שלי שבכאן, מקורם במרחב של רחביה של ילדותי ונעוריי, שהתפרסה בין טחנת הרוח [בשעתי – מרוטת כנפים], לבין מנזר האבן שבעמק המצלבה. בין השאר העליתי כאן את רשמי אודות משפחתי במבט אנתרופולוגי-תרבותי, ובעיקר אודות סבי יצחק-יהודה כהן, יליד יוון שעלה ב-1890~ לירושלים העתיקה. בלעדיו שכונת רחביה, לצד מפעלים ציוניים חשובים אחרים, כחברת האשלג לחוף ים המלח, או חברת החשמל בנהריים, ועוד – לא היו קמים.
מהיותי חוקרת-חברתית, חמולת כהן המאטרנלית שלי מצאה לנכון להטיל עלי את הכתיבה על סבא, שזכר תרומתו להגשמת הציונות הלך ודעך בעיני הציבור, אך לא כך הוא בעיני חוקרי ההיסטוריה של הישוב! ר' למשל את הערת הנ.ב. שבסוף האפילוג הנקרא כאן "בסוגריים", אודות מחקר עדכני מרתק עליו, שפורסם בדצמבר 2015. למעשה, השכחה קרתה בעיקר באשמתו-שלו, כי כל חייו היה נאמן לנורמות של קבוצתו האתנית, הס"ט, שאותן כפה גם על בניו ובנותיו הצברים: שלא להתפאר ולא לפרסם קיום מצוות של מתן בסתר וגמילות חסד מצידו. אך אנו, נכדיו – בין אם נותרנו בירושלים ובין אם התפרסנו בארץ וגם בעולם – מהיותנו דור שני לבניו הצברים, החלטנו לוותר על נורמות אלה של צניעות, כדי ליידע מחדש את הצבור הרחב ולשמר את זכרו וזכר מפעליו הציוניים.
זמינות:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה